יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

מה הקשר? מטפחות, לא פחות!





ישנו קשר הדוק בין הסתיו,החורף,ומטפחות (רצוי משי כמובן).
המטפחת , למרות מימדיה הזעירים, היא פונקציונאלית ורבת ערך. היא משמשת אביזר אופנה לנשים בשלות אך גם לצעירות עם שיק. היא אינה "תופסת" מקום, אפשר לשים אותה בתיק "ולשלוף" אותה במקרה הצורך... בהתאם לתנאיי מזג האוויר :בלחות גבוהה או ממטרים פזורים ניתן לשמור על השיער על ידי קשירת מטפחת על הראש וסביב הצוואר.

יש לזה נופך אירופאי  ,קלאסי ורומנטי, זה מיד זורק אותי לפאריז עם שאנסונים ברקע וריח הבגאטים באוויר. אפשר בהחלט לקשור אותה לתיק ושוב נקבל מראה ייחודי ונשי. מטפחת משי(גם פשוטה יותר,סינטטית) יכולה לשמש אמצעי הסתרה. ידוע לכל אישה שאת סימני הגיל אפשר לטשטש ולתעתע בעזרת בוטוקסים והזרקות למיניהן אך גיל האישה ניכר בצוואר ובגב כף היד, אז למה לא לקשור מטפחת לצוואר ואז אנו תופסות שתי ציפורים במכה אחת. זהו גם פריט יפה המוסיף צבע ו"מקפיץ "כל הופעה, בפרט לבן שחור וניוד, וגם מסתיר את הראוי להצפנה.

כל אישה שחוששת מרכישת בגדים עם הדפסים בולטים וצבעוניים יכולה להמשיך בקווים נקיים ושקטים ומטפחת צבעונית אחת תעשה את העבודה, תגרום לה להראות מעודכנת, ייחודית ושיקית למראה.
בנות צעירות יכולות להשתמש במטפחת כחגורה או לקשירת סרט בשיער כבנדנה. אפילו עם טי-שירט לבנה וג'ינס המטפחת יכולה לחולל שינוי. המטפחת משמשת גם כסמל דת (נשים דתיות מדתות וזרמים שונים מניחות מטפחות על ראשן כסמל לכך שאינן פנויות לקשר).

 בשנות ה70-80 בימים טרום מחליקי  שיער  קראמיים, כשרצינו ללכת לרקוד דיסקו ולהרגיש את שיערנו גולש על הכתפיים, המצאנו את ה"אבועגלה", מושג שכל מי שנולדה קצת אחרי קום המדינה מכירה היטב מניסיון.  היינו מסרקות את השיער ומלפפות אותו סביב הראש בתנועה מעגלית תוך כדי הידוק עם קליפסים,ומטפחת . אחרי שעה בערך  שינוי כיוון והתוצאות היו נפלאות! שיער בריא וחלק, אף גבר לא נשאר אדיש למראנו, והשריקות לא איחרו לבוא...(אז לא קראו לזה הטרדה מינית).

כמובן, שגודל המטפחת משתנה בהתאם לצרכים. יש מלבניות ויש מרובעות, יש גדולות ויש קטנות. זרקי עלייך מטפחת כצעיף על כל כל חולצה או שמלה וכבר את נראית אופנתית, מעודכנת וייחודית.



אז אני אומרת: מטפחות, יותר! לא פחות!

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

מעכשיו אמרו: לפני החגים...



מכירים את המושג אחרי החגים?
אנו משתמשים בו כשאנו רוצים לבצע מטלה מסויימת, אך דוחים ודוחים עד שאנחנו מרגישים ממש דוחים. לאנשים כאלה קוראים בקיצור ''הדחיינים''. הם גם בלשון עדינה יותר, אנשי ה"מחר-כך". הקו שמנחה אותם הוא: למה לעשות היום מה שאפשר לבצע מחר?
ואז נערמים הררי הרים של מטלות נוספות, התחייבויות חדשות ותוכניות מגירה שנכנסות עוד יותר עמוק למגירה. אפקט כדור השלג הולך גדל ונערם מול עינינו. אז רגע לפני שמרימים ידיים וצועקים "אוי גוועלד!"- וגם הספרדים שבינינו-אמנון לוי אתה שומע?
אני אומרת: פרה, פרה, או שמא להרוג 'טורקי' ולנוח (אפילו שזה לא פוליטקלי קורקט  היום ובכלל...). מניסיון יש לעשות רשימה לפי סדרי עדיפויות, האמינו לי ברגע שהדברים נרשמים אי אפשר להתעלם מהם. על כל מטלה שהושגה כדאי לסמן 'וי' ולא X, היו חיוביים. וכשרואים הרבה 'ויים', זה מעלה את המוראל, זה עושה יופי של סדר בראש ותחושת סיפוק בלב.
רשימת סידורים:
  להתקשר ל....   
                   לקנות שמלה לחג
         להכין פשטידה
                   לעשות סדר בארון
         להכין עוגה
         לקנות פרחים
          לסיים את הספר
         להכין סדנת סטיילינג
אז למה לחכות אחרי החגים? ישמו עכשיו 'לפני החגים', בלי דחיות, עיכובים ותירוצים. החליטו להחליט- וזה מזכיר לי את הסיפור על 5 הציפורים שעמדו על כבל החשמל, 3 מהן החליטו לעוף, כמה נשארו? בוודאי כל בר דעת יאמר 2- אך לא, 5 יישארו. 3 החליטו לעוף אך עדיין לא עפו , עדיין לא בוצעה המשימה. אז זה שאנו מחליטים עוד לא מעיד על העשייה, כי אנו עשויים לשנות את דעתנו לכן עלינו לבצע שינויים מזעריים, מינוריים, צעד אחר צעד- והשינוי בוא יבוא!

משום שאני לא דוחה (תרתיי משמע) החלטתי לכתוב את הדברים לפני החגים, ולבצע הרבה מטלות לפני החגים.  אחרי החגים אני רוצה לנוח...