מעכשיו אמרו: לפני החגים...

מכירים את המושג אחרי החגים?

אנו משתמשים בו כשאנו רוצים לבצע מטלה מסויימת, אך דוחים ודוחים עד שאנחנו מרגישים ממש דוחים. לאנשים כאלה קוראים בקיצור ''הדחיינים''. הם גם בלשון עדינה יותר, אנשי ה"מחר-כך". הקו שמנחה אותם הוא: למה לעשות היום מה שאפשר לבצע מחר?

ואז נערמים הררי הרים של מטלות נוספות, התחייבויות חדשות ותוכניות מגירה שנכנסות עוד יותר עמוק למגירה. אפקט כדור השלג הולך גדל ונערם מול עינינו. אז רגע לפני שמרימים ידיים וצועקים "אוי גוועלד!"- וגם הספרדים שבינינו-אמנון לוי אתה שומע?

אני אומרת: פרה, פרה, או שמא להרוג 'טורקי' ולנוח (אפילו שזה לא פוליטקלי קורקט  היום ובכלל...). מניסיון יש לעשות רשימה לפי סדרי עדיפויות, האמינו לי ברגע שהדברים נרשמים אי אפשר להתעלם מהם. על כל מטלה שהושגה כדאי לסמן 'וי' ולא X, היו חיוביים. וכשרואים הרבה 'ויים', זה מעלה את המוראל, זה עושה יופי של סדר בראש ותחושת סיפוק בלב.

רשימת סידורים:   להתקשר ל....                       לקנות שמלה לחג          להכין פשטידה                    לעשות סדר בארון          להכין עוגה          לקנות פרחים           לסיים את הספר          להכין סדנת סטיילינג

אז למה לחכות אחרי החגים? ישמו עכשיו 'לפני החגים', בלי דחיות, עיכובים ותירוצים. החליטו להחליט- וזה מזכיר לי את הסיפור על 5 הציפורים שעמדו על כבל החשמל, 3 מהן החליטו לעוף, כמה נשארו? בוודאי כל בר דעת יאמר 2- אך לא, 5 יישארו. 3 החליטו לעוף אך עדיין לא עפו , עדיין לא בוצעה המשימה. אז זה שאנו מחליטים עוד לא מעיד על העשייה, כי אנו עשויים לשנות את דעתנו לכן עלינו לבצע שינויים מזעריים, מינוריים, צעד אחר צעד- והשינוי בוא יבוא!

משום שאני לא דוחה (תרתיי משמע) החלטתי לכתוב את הדברים לפני החגים, ולבצע הרבה מטלות לפני החגים.  אחרי החגים אני רוצה לנוח...