מה הקשר? מטפחות, לא פחות!

ישנו קשר הדוק בין הסתיו,החורף,ומטפחות (רצוי משי כמובן).

המטפחת , למרות מימדיה הזעירים, היא פונקציונאלית ורבת ערך. היא משמשת אביזר אופנה לנשים בשלות אך גם לצעירות עם שיק. היא אינה "תופסת" מקום, אפשר לשים אותה בתיק "ולשלוף" אותה במקרה הצורך... בהתאם לתנאיי מזג האוויר :בלחות גבוהה או ממטרים פזורים ניתן לשמור על השיער על ידי קשירת מטפחת על הראש וסביב הצוואר.

יש לזה נופך אירופאי  ,קלאסי ורומנטי, זה מיד זורק אותי לפאריז עם שאנסונים ברקע וריח הבגאטים באוויר. אפשר בהחלט לקשור אותה לתיק ושוב נקבל מראה ייחודי ונשי. מטפחת משי(גם פשוטה יותר,סינטטית) יכולה לשמש אמצעי הסתרה. ידוע לכל אישה שאת סימני הגיל אפשר לטשטש ולתעתע בעזרת בוטוקסים והזרקות למיניהן אך גיל האישה ניכר בצוואר ובגב כף היד, אז למה לא לקשור מטפחת לצוואר ואז אנו תופסות שתי ציפורים במכה אחת. זהו גם פריט יפה המוסיף צבע ו"מקפיץ "כל הופעה, בפרט לבן שחור וניוד, וגם מסתיר את הראוי להצפנה.

כל אישה שחוששת מרכישת בגדים עם הדפסים בולטים וצבעוניים יכולה להמשיך בקווים נקיים ושקטים ומטפחת צבעונית אחת תעשה את העבודה, תגרום לה להראות מעודכנת, ייחודית ושיקית למראה.

בנות צעירות יכולות להשתמש במטפחת כחגורה או לקשירת סרט בשיער כבנדנה. אפילו עם טי-שירט לבנה וג'ינס המטפחת יכולה לחולל שינוי. המטפחת משמשת גם כסמל דת (נשים דתיות מדתות וזרמים שונים מניחות מטפחות על ראשן כסמל לכך שאינן פנויות לקשר).

 בשנות ה70-80 בימים טרום מחליקי  שיער  קראמיים, כשרצינו ללכת לרקוד דיסקו ולהרגיש את שיערנו גולש על הכתפיים, המצאנו את ה"אבועגלה", מושג שכל מי שנולדה קצת אחרי קום המדינה מכירה היטב מניסיון.  היינו מסרקות את השיער ומלפפות אותו סביב הראש בתנועה מעגלית תוך כדי הידוק עם קליפסים,ומטפחת . אחרי שעה בערך  שינוי כיוון והתוצאות היו נפלאות! שיער בריא וחלק, אף גבר לא נשאר אדיש למראנו, והשריקות לא איחרו לבוא...(אז לא קראו לזה הטרדה מינית).

כמובן, שגודל המטפחת משתנה בהתאם לצרכים. יש מלבניות ויש מרובעות, יש גדולות ויש קטנות. זרקי עלייך מטפחת כצעיף על כל כל חולצה או שמלה וכבר את נראית אופנתית, מעודכנת וייחודית.

אז אני אומרת: מטפחות, יותר! לא פחות!

מעכשיו אמרו: לפני החגים...

מכירים את המושג אחרי החגים?

אנו משתמשים בו כשאנו רוצים לבצע מטלה מסויימת, אך דוחים ודוחים עד שאנחנו מרגישים ממש דוחים. לאנשים כאלה קוראים בקיצור ''הדחיינים''. הם גם בלשון עדינה יותר, אנשי ה"מחר-כך". הקו שמנחה אותם הוא: למה לעשות היום מה שאפשר לבצע מחר?

ואז נערמים הררי הרים של מטלות נוספות, התחייבויות חדשות ותוכניות מגירה שנכנסות עוד יותר עמוק למגירה. אפקט כדור השלג הולך גדל ונערם מול עינינו. אז רגע לפני שמרימים ידיים וצועקים "אוי גוועלד!"- וגם הספרדים שבינינו-אמנון לוי אתה שומע?

אני אומרת: פרה, פרה, או שמא להרוג 'טורקי' ולנוח (אפילו שזה לא פוליטקלי קורקט  היום ובכלל...). מניסיון יש לעשות רשימה לפי סדרי עדיפויות, האמינו לי ברגע שהדברים נרשמים אי אפשר להתעלם מהם. על כל מטלה שהושגה כדאי לסמן 'וי' ולא X, היו חיוביים. וכשרואים הרבה 'ויים', זה מעלה את המוראל, זה עושה יופי של סדר בראש ותחושת סיפוק בלב.

רשימת סידורים:   להתקשר ל....                       לקנות שמלה לחג          להכין פשטידה                    לעשות סדר בארון          להכין עוגה          לקנות פרחים           לסיים את הספר          להכין סדנת סטיילינג

אז למה לחכות אחרי החגים? ישמו עכשיו 'לפני החגים', בלי דחיות, עיכובים ותירוצים. החליטו להחליט- וזה מזכיר לי את הסיפור על 5 הציפורים שעמדו על כבל החשמל, 3 מהן החליטו לעוף, כמה נשארו? בוודאי כל בר דעת יאמר 2- אך לא, 5 יישארו. 3 החליטו לעוף אך עדיין לא עפו , עדיין לא בוצעה המשימה. אז זה שאנו מחליטים עוד לא מעיד על העשייה, כי אנו עשויים לשנות את דעתנו לכן עלינו לבצע שינויים מזעריים, מינוריים, צעד אחר צעד- והשינוי בוא יבוא!

משום שאני לא דוחה (תרתיי משמע) החלטתי לכתוב את הדברים לפני החגים, ולבצע הרבה מטלות לפני החגים.  אחרי החגים אני רוצה לנוח...

חג שבועות – החג הלבן

חג השבועות, החג בו קיבלנו את התורה והבאנו ביכורים. חג יפה לכל הדעות והוא מסמל יותר מכל את האהבה והזיקה לארץ ישראל. סיפורה המרגש של רות המואביה שדבקה בחמותה נעמי וההפי - אנד  מוסיפים רובד נוף לחג הסנטימנטלי הזה.

נהוג ללבוש בגדים לבנים, שמלה לבנה, חולצה לבנה זה תמיד רענן, צעיר וחגיגי ובחום הישראלי כשמצטרף לזה שיזוף זה נראה בהחלט סקסי ואטרקטיבי. בחג הזה נהוג גם לאוכל מאכלי חלב בתוספת קמח וסוכר, כל המוצרים הלבנים המסוכנים שחוברים יחדיו לעיסה אחת לא בריאה (ולכן מומלץ להמעיט). מזה זמן רב איני צורכת מוצרי חלב (במקום זה סויה) ואני מרגישה נפלא. דעתי התחזקה עוד יותר כשקראתי את הספר : 'שוטי החלב, שכתב דר' אריק אבני ובו הוא מפרט את נזקי החלב ( מומלץ לקרוא!). עם סימוכין מחוכמתו של הרמב"ם הרב והרופא החכם שתמצת דבריו במילה :

ב – בטל

ר – רוגזו

י – ימעיט

א – אוכלו

ו - וירבה

ת – תנועתו

אז חג שבועות שמח מניו יורק הרחוקה והמרתקת. נהנית עם ילדי המדהימים ובני זוגם המדהימים, בקיצור תפסתי אמריקה!

להרגיש אביבית

בוא האביב וחג הפסח הממשמש ובא ,הביא אתו את הרצון להתחדש בפריט

אופנה כלשהו, שמתי פעמיי לקניון החדש שהוקם קרוב לביתי בלי מטרה מוגדרת,

אך מבט אחד על ג'קט לבן ,הבהיר לי שאותו אני לוקחת הביתה,אין ספק –אהבה

ממבט ראשון. צרפתי אותו אחר כבוד למלתחה המגוונת שלי וכשסגרתי את דלת

הארון ,אני נשבעת ששמעתי קולות של שמחה משאר ה"דיירים" הותיקים .הם

הכינו לו קבלת פנים ראויה והחלו בשלב ההיכרות (מינגלינג) .חצאית אדומה

התקרבה אליו עם לחיים סמוקות ,התקרבה מעט קרוב מדי והוא הרגיש שלא בנוח,

הנועזות שלה לא מצאה חן בעיניו והוא ניסה להתחמק ממנה.

חולצה לבנה שעמדה בסמוך ,ניצלה את הסיטואציה המביכה והתקרבה במהירות

לדייר החדש, היא כחכחה בגרונה והחליקה קלות על זרועותיו לחוש את טיבו,

גם כאן הוא חש שהוא במבחן והבדיקה והסריקה הזו גרמו לו לחוש חוסר אונים,

הוא רצה שיניחו לו,כל רצונו היה פשוט ,להיות שם ולהתרשם מכולם מבלי שיגשו

אליו ,הוא רצה זמן להתאקלמות ,אך החולצה הלבנה היתה אסרטיבית והסתכלה

לו עמוק בלבן של העיניים מבלי לעפעף ומבלי למצמץ ,ניסתה להסביר לו שהם הגיעו

מרקע דומה ושיהיה להם טוב ביחד,אך הוא חש כיצד הוא מחוויר לעומתה

וכיצד נוכחותה מטשטשת אותו. הוא עצם את עיניו וכשפקח אותן עמדה מולו

חולצה שחורה אלגנטית,אטרקטיבית ומושכת. עיניה וריסיה השחורים והארוכים

חדרו לנשמתו,הוא חש כיצד ליבו מחסיר פעימה,שניהם עשו צעדים איטיים

ומהוססים וכשעמדו קרוב קרוב, הוא הרגיש דחף לעטוף אותה ולכרוך את

זרועותיו סביבה,היא סימנה לו שזה בסדר מצידה ,הם חשו שנועדו זה לזו

היה ביניהם תאום מופלא ,שני הפכים שמשלימים זה את זו.

איזו הרמוניה ,האנרגיה שלהם ריחפה בחלל הארון וכל שאר ה"דיירים" חשו

באי נוחות מעצם נוכחותם , החולצה הלבנה הניעה ראשה בחוסר סיפוק מוחלט

החצאית האדומה האדימה מקנאה ואני שלחתי את ידי ושלפתי אותם משם

כדי לצוות אותם לאאוטפיט שבחרתי ללבוש למסיבה. חשתי את אנחת הרווחה

שלהם ,איזו הצלה! ,ואצלי את תחושת הסיפוק ,שקנייה מוצלחת של אפילו פריט

אחד, מרעננת ומנערת את כל הגרדרובה. אין ספק ,שבהתחלה אעדיף אותו

יותר מהשאר ,אך הוא וגם אני יודעים שהרוחות יירגעו כשיגיע  "דייר" חדש ,בודאי

בזמן הקרוב...

סולחת ושוכחת

אני אוהבת תפוח אדמה על כל צורותיו : אפוי,מבושל,צ'יפס,פירה,במרק ובתבשיל,

הוא משמין אך בריא משביע ומנחם. ואיך כל זה (אתם שואלים) קשור לסליחה? ובכן,עמכם הסליחה אך לעולם לא אשכח איך נאלצתי "לסחוב" במשך שבוע לכל מקום שהלכתי, תפוחי אדמה .נדמה כאילו היה זה אתמול ,אך זה קרה לפני לא מעט שנים ,כשהייתי בכתה ח' בבית ספר דתי והמחנכת החליטה שרק דוגמה מוחשית ומעשית תגרום לנו להפנים.... ואז בין ראש השנה ליום הכיפורים ,בעשרת ימי תשובה ,ימים של חשבון נפש והתבוננות פנימה ,היא בקשה שנחשוב טוב טוב ממי אנחנו רוצים לבקש סליחה. לאחר שכולם היו מוכנים,היא המשיכה ואמרה שעלינו להביא למחרת היום מס' תפוחי אדמה כמס' האנשים שברצוננו לבקש מהם סליחה ושקית פלסטיק להכיל את האנשים/תפו"א.

למחרת הגעתי עם 6 תפו"א וזאת לאחר שהייתי ממש צריכה "לגרד" מעמקי זכרוני במי פגעתי . לא ויתרתי לעצמי ועשיתי חשבון נפש נוקב(ילדה בת 13! ): למי לא נתתי עפרון ? את מי לא הזמנתי ליום הולדתי ? על מי דברתי מאחורי הגב? ועוד סליחה מהוריי שיהיה ... המורה ספקה כפיים בהנאה ואמרה: יופי, אני רואה שכולם זכרו להביא תפוחי אדמה, מהיום אינכם נפרדים מהשקית שלכם , אתם לוקחים אותה לכל מקום ,לחוגים ,למכולת,לשירותים

לישון איתה, ממש לכל מקום וכמובן למחר לבית הספר... אין צורך להגיד שעם החום של ספטמבר ובעיר טבריה החמה השקית שלי ושל חברי הפכה לעיסה מבעבעת מסריחה מאין כמוה והכיתה שלנו הפכה למקום בלתי נסבל להיות בו. בקשנו מהמורה שתקצר את השבוע ואת  "הניסיון" כי הבנו את הרעיון ,אך היא בשלה , עוד יומיים ... עוד יום... כל ילד היה צריך לשתף ולספר מה הוא הרגיש עם השקית שהפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו ,על הקושי על תחושת התסכול ,המיאוס .

כל אחד מאתנו הבין שלא כדאי "לסחוב" על גבנו או שמא בתוכנו, הרהורי חרטה על יחסים ומצבים לא סגורים עם אנשים קרובים וגם לא קרובים אלינו. את הניסיון הזה לא שכחתי ולא אשכח כל חיי, למדתי ממנו המון ,בכל פעם שעשיתי טעות או שפגעתי ,מהרתי לטהר את האווירה כמה שיותר מהר (לימים כשלימדתי בניו יורק בבית ספר יהודי ,השתמשתי במתכון הזה על תלמידיי , אך הייתי רחומה יותר וקיצרתי את תהליך סחיבת תפוחי האדמה לשלושה ימים והמסר הצליח לעבור גם כך), בלי פנקסנות בלי אגו , בלי מי צודק  מי התחיל ,פשוט להיות הראשונה שאומרת: "סליחה טעיתי"  או "בואי נשב ונדבר" . מעולם לא חשתי פחיתות כבוד ,אדרבה ,זוהי חוזקה שגרמה לי להרגיש חזקה וגם הסולחת הודית לי על האומץ לפתוח ואח"כ לעשות קלוז'ר (לסגור). לא חייבים לחטט,אפשר פשוט לאוורר ולהוציא עוד תפו"א מהשקית .הסליחה צריכה לצאת מהלב ואז היא תכנס היישר אל הלב. כמה נפלא שהשנה מתחילה כמו דף נקי וחלק ללא משקעים ,כמו במילות השיר "סליחות"

של לאה גולדברג :

                        באת אלי את עיני לפקוח

                        וגופך מבט וחלון וראי

                        באת כלילה הבא אל האוח

                        להראות לו בחושך

                        את כל הדברים

הסליחה פוקחת עיניים, היא האור שמסלק את החושך.

ובהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו במתכוון ושלא במתכוון ואני סולחת לכל מי שמבקש את סליחתי .

                             שנה טובה של התחלות חדשות  

תשוקה שתוקה

                                      

איך שומרים על התשוקה?

מי שמספרת לי שיש לה עדיין פרפרים וריגושים לבעל שלה ,לאחר 20 שנה או שהיא משקרת או שזיכרונה קצר והיא פשוט מחליפה את תחושת הרעב וקרקורי הבטן לפרפרים בבטן.

חברה סיפרה לי שחברה סיפרה לה שיש לה תשוקה לבעלה למרות השנים שחלפו,הרגעתי אותה ואמרתי שזה מה שכולן אומרות ,אז מה איכפת לה לשקר גם?

וזה מזכיר לי את הפולניות שנפגשות ואחת מהן מחמיאה לשתי חברותיה ,לאחת על התסרוקת החדשה ולאחרת על השמלה היפה שהולמת את גיזרתה הדקה ,כשהיא לא זוכה לשום מחמאה מהשתיים היא אומרת:" מה אין לכן מילה טובה להגיד לי? " והן משיבות ביחד : " לא! " אז היא אומרת להן : זה בסדר, אתן יכולות לשקר לי כפי שאני שיקרתי לכן .

אז באמת באמת , מה קורה כשהדלת נסגרת יודע רק הזוג . אך מחקרים מראים שיש שחיקה ושזוגיות זו עבודה שמחייבת השקעה ממש כמו גינה ,שכדי ליהנות מפרחים יפים יש להשקות ,לעדור ,לזבל להוציא /לעקור עשב שוטה ואז אפשר ליהנות מגינה מטופחת ופורחת . כך בדיוק במערכת יחסים כדי לתחזק אותה צריך לדעת להחמיא לפרגן,לפנק, לפנק, לפנק לסייע ולהושיט יד וכתף את הריגושים והתשוקה מחליפים דאגה , איכפתיות , את  "ההתאהבות" הפוחזת מחליפה האחות הבכורה והבוגרת "אהבה",שהיא בוגרת רצינית ושקולה לא ממהרת לשום מקום היא מאד מיושבת ורצינית מעט משעממת אך נוחה כמו נעלי בית מהוהות שתמיד נעים לנעול אותן והן מחכות לנו באותו מקום שהשארנו אותן, לאחר שחלצנו במהירות את נעלי הסטילטו אחותן הצעירה ,המתלהבת והמתאהבת ,מעט לוחצת ולחוצה ,אך משדרת בטחון עצמי גבוה ופאסון ,שהם לעיתים רק למראית עין (רגל).

נחוץ מול לחוץ , איך לשלב בין השניים ?מה המינון ? עוד אחזור לעסוק בסוגייה זו ובינתיים המציאות די עגומה... הקלות הבלתי נסבלת של הגירושים לאנשים שמחפשים ריגושים בחוץ,לאחר שלא קיבלו זאת במגרש הביתי שלהם  מעוררת השתאות, מה קורה לנו ,לדור הזה שממהר להתחתן ועוד יותר מזדרז להתגרש? מישהו בוגר ואחראי צריך ללמד אותם שיש מכשולים בדרך,שיש עליות ומורדות וצריך לעצור ולהביט ,לעיתים עולים על מכשול אך לעיתים אפשר לדלג מעליו או לעקוף אותו, אך את זה אנו לומדים תוך כדי הליכה ,תוך כדי תנועה ,הטיול והמסע נעשה מפעם לפעם קל יותר ,נעים יותר ,פחות מפרך יש יותר זמן ליהנות מהנוף ,לשבת ,לשתוק להביט ולתעד ,לא תמיד יהיו ריגושים ולעיתים הנוף יהיה טריוויאלי ,אך נשמח שיש לנו רגליים ללכת ועיניים לראות ועם מי לצאת למסע הזה,כן, כן לראות את החצי השני של הכוס החצי ריקה. יש אנשים שזקוקים להשוואה כדי להעריך את מה שיש להם ,אם רע לאחר ולי מעט טוב יותר אז זה נותן לי תחושת סיפוק ,אך אם לשכן שלי טוב יותר ויש לו יותר אמצעים ,אני אחוש תסכול ומרמור ,כי הדשא של השכן ירוק יותר. אך עצם ההשוואה יוצרת תחרות מיותרת . בזמן שמתבזבז על הסתכלות על הדשא של השכן שלנו ,נשקיע אנרגיה ,מים, שמש ,זבל בדשא שלנו והוא יהיה ירוק וימצא חן בעינינו ,בלי השוואות ,לא תלוי גודל ,צבע או זן. צריך להתאמן על זה , בהתחלה זה קשה אך עם הזמן ההתכנסות הזו ברצונותינו ובמה ששייך לנו נושאת פרי ורואים תוצאות נפלאות ממש כמו בגינה המטופחת.

אז איך שומרים על הגחלת ? במחוות קטנות ויומיומיות : מתנות קטנות לתשומת לב, כוס יין עם שקיעה ,לצחוק ביחד לעשות ספורט וסקס ,כן ,כן כל אלה משחררים אנדרופינים ,זהו חומר שמשתחרר במוח וזהו סם חוקי לחלוטין ,שנותן לנו הרגשה של שחרור והתעלות , אז למה לא ? סטוצים? רומן מהצד ? ממש לא מומלץ , לא בריא , מבלבל ומתעתע ,איך אני יודעת ? חברה סיפרה לי שחברה סיפרה לה .