אני אוהבת תפוח אדמה על כל צורותיו : אפוי,מבושל,צ'יפס,פירה,במרק ובתבשיל,
הוא משמין אך בריא משביע ומנחם. ואיך כל זה (אתם שואלים) קשור לסליחה? ובכן,עמכם הסליחה אך לעולם לא אשכח איך נאלצתי "לסחוב" במשך שבוע לכל מקום שהלכתי, תפוחי אדמה .נדמה כאילו היה זה אתמול ,אך זה קרה לפני לא מעט שנים ,כשהייתי בכתה ח' בבית ספר דתי והמחנכת החליטה שרק דוגמה מוחשית ומעשית תגרום לנו להפנים.... ואז בין ראש השנה ליום הכיפורים ,בעשרת ימי תשובה ,ימים של חשבון נפש והתבוננות פנימה ,היא בקשה שנחשוב טוב טוב ממי אנחנו רוצים לבקש סליחה. לאחר שכולם היו מוכנים,היא המשיכה ואמרה שעלינו להביא למחרת היום מס' תפוחי אדמה כמס' האנשים שברצוננו לבקש מהם סליחה ושקית פלסטיק להכיל את האנשים/תפו"א.
למחרת הגעתי עם 6 תפו"א וזאת לאחר שהייתי ממש צריכה "לגרד" מעמקי זכרוני במי פגעתי . לא ויתרתי לעצמי ועשיתי חשבון נפש נוקב(ילדה בת 13! ): למי לא נתתי עפרון ? את מי לא הזמנתי ליום הולדתי ? על מי דברתי מאחורי הגב? ועוד סליחה מהוריי שיהיה ... המורה ספקה כפיים בהנאה ואמרה: יופי, אני רואה שכולם זכרו להביא תפוחי אדמה, מהיום אינכם נפרדים מהשקית שלכם , אתם לוקחים אותה לכל מקום ,לחוגים ,למכולת,לשירותים
לישון איתה, ממש לכל מקום וכמובן למחר לבית הספר... אין צורך להגיד שעם החום של ספטמבר ובעיר טבריה החמה השקית שלי ושל חברי הפכה לעיסה מבעבעת מסריחה מאין כמוה והכיתה שלנו הפכה למקום בלתי נסבל להיות בו. בקשנו מהמורה שתקצר את השבוע ואת "הניסיון" כי הבנו את הרעיון ,אך היא בשלה , עוד יומיים ... עוד יום... כל ילד היה צריך לשתף ולספר מה הוא הרגיש עם השקית שהפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו ,על הקושי על תחושת התסכול ,המיאוס .
כל אחד מאתנו הבין שלא כדאי "לסחוב" על גבנו או שמא בתוכנו, הרהורי חרטה על יחסים ומצבים לא סגורים עם אנשים קרובים וגם לא קרובים אלינו. את הניסיון הזה לא שכחתי ולא אשכח כל חיי, למדתי ממנו המון ,בכל פעם שעשיתי טעות או שפגעתי ,מהרתי לטהר את האווירה כמה שיותר מהר (לימים כשלימדתי בניו יורק בבית ספר יהודי ,השתמשתי במתכון הזה על תלמידיי , אך הייתי רחומה יותר וקיצרתי את תהליך סחיבת תפוחי האדמה לשלושה ימים והמסר הצליח לעבור גם כך), בלי פנקסנות בלי אגו , בלי מי צודק מי התחיל ,פשוט להיות הראשונה שאומרת: "סליחה טעיתי" או "בואי נשב ונדבר" . מעולם לא חשתי פחיתות כבוד ,אדרבה ,זוהי חוזקה שגרמה לי להרגיש חזקה וגם הסולחת הודית לי על האומץ לפתוח ואח"כ לעשות קלוז'ר (לסגור). לא חייבים לחטט,אפשר פשוט לאוורר ולהוציא עוד תפו"א מהשקית .הסליחה צריכה לצאת מהלב ואז היא תכנס היישר אל הלב. כמה נפלא שהשנה מתחילה כמו דף נקי וחלק ללא משקעים ,כמו במילות השיר "סליחות"
של לאה גולדברג :
באת אלי את עיני לפקוח
וגופך מבט וחלון וראי
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך
את כל הדברים
הסליחה פוקחת עיניים, היא האור שמסלק את החושך.
ובהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו במתכוון ושלא במתכוון ואני סולחת לכל מי שמבקש את סליחתי .
שנה טובה של התחלות חדשות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה