זה לא הולך להיות קל, וככל שאני מהרהרת בעניין זה אפילו נעשה קשה יותר ויותר, אך אנשי מקצוע המליצו שכדאי מאוד לדבר, לפתוח, לשתף ולא לשמור בבטן, כי הגוף יודע לתרגם ו"להביע" את הסוד בצורה תחלואתית כזו או אחרת שאני לא מאחלת גם לא לשונאי. ולכן החלטתי לשתף בכל מה שעובר עלי, את חברותיי הקרובות ביותר.
במפגש בביתי כשכל הגברים היו עסוקים בצפייה במשחק כדורגל עם כל המשתמע מכך- בירות, פיצוחים וגידופים (כאילו שהמונדיאל לא הספיק!). ישבנו לנו בשקט 4 נשים בחדר הסמוך ודסקסנו על דה ועל הה, לאחר כל הקיטורים וכשהאווירה החלה להתחמם והנושאים נעשו יותר ויותר אינטימיים בעזרת כוס יין, בבחינת "נכנס יין יצא סוד". החלטתי שזה בדיוק הזמן הנכון לזרוק את הפצצה ולשתף את חברותיי בהרהורים ובלבטים שתוקפים אותי לאחרונה. לקחתי נשימה ארוכה ומסרתי את הכדור למגרש שלהן יחד עם הגול שהיה בחדר הסמוך. "תגידו יוצא לכן לפנטז?" דממת אלחוט השתררה בחדר ורעש הפיצוחים בחדר הסמוך נשמע כמעט כמו הלב הפועם שלי, "מה?", הן שאלו במקהלה, "על מה?". "על האהבה הישנה", אמרתי מהר. הגמגומים שלהן לא כל כך מצאו חן בעיניי ולכן החלטתי שאשא את הנאום שעבר לי בראש כל כך הרבה זמן מיד לפני שאתחרט. ומה ששמעתי יוצא מגרוני היה זה: "טוב, אתן מספיק קרובות אלי כדי שאספר לכן שבזמן האחרון אני עוברת תקופה לא קלה, נכון שטוב לי עם מה שיש לי, אך לאחרונה נתקלתי בו והוא נראה כל כך יפה למרות השנים שחלפו, עדיין עם כתפיים רחבות וגזרה מושלמת. התלבטתי אם לגשת אליו, לגעת בו, להריח אותו, איך תהיה התחושה כשאגע בו? היינו כל כך קרובים ותמיד שהוא היה איתי, או עליי, אנשים החמיאו לי על טעמי האנין, ושאני נראית קורנת, הרגשתי סיפוק ותחושת התעלות. אחחח...היו ימים, איזו נוסטלגיה. אהבתי לצאת איתו לסרט או למסעדה ולעיתים סתם להתכרבל איתו בסלון כשהיה קר בחוץ". חברתי מיכל אמרה שאני כנראה בשלב של החיפוש העצמי ושזה יעבור לי, ואיך אני בכלל יכולה להסתכל אחורה ולסכן הכול. תמי הנהנה בהסכמה ואמרה,"כן מיכל צודקת, אל תעשי את זה! את חייבת להתפקס, זה יכול להיגמר רע והיו מקרים בעבר...הנה קחי לדוגמא את אהוד ברק. איך הוא עזב את...", "על מה אתן מדברות!?," זינקתי מהמקום, "מה השתגעתן? ואני לתומי ספרתי לכן על המעיל המדהים שלי שמצאתי בארון ושלא לבשתי אותו יותר מעשור. ובעידן הרטרו הוא כל כך רלוונטי עם הגזרה והכתפיים הרחבות." שלומית שהייתה הלומת קרב התעוררה מההלם, "מעיל-מעילה...איזה משחק מילים. בחיי כמעט התעלפתי".
