מכירים את הימים האלה שקמים מעוכים, עם משקולות בחזה, מן כבדות שכזו סתם בלי סיבה, לא רבתי עם אף אחד אך אני מתקשה לחייך ומהמראה משתקפות פנים עצובות ובא לי לבכות. כן, זה קרה לי היום בבוקר.
אז הלכתי לים, למקום שהכי מצליח להרגיע אותי...זוכרים שהוא הפסיכולוג שלי נכון?
אז דברתי אליו, לקחתי אוויר מלא בריאות, ולאט לאט משהו השתחרר עם כל שאיפה. משהו כבד יצא ומשהו קל נכנס פנימה, לפתע יכולתי לחייך לעצמי מן חיוך פנימי שקרן החוצה, איזו הקלה, אך מה היה המתח הזה? נראה לי שקוראים לזה ציפייה, הרצון שמשהו יקרה. לעיתים זה משהו לא מוחשי וממשי אך ישנו רצון שתהיה איזו התרחשות מעניינת, שיקרה משהו חדש ומרתק. אך הפעם דווקא כן ציפיתי למשהו מאוד מסוים, למרות שבתודעה שלי אני יודעת היטב שהדברים אינם תלויים בי, שעשיתי כמה מהלכים ועכשיו עלי להיות בעמדת המתנה. וברור לי היטב שציפייה זה כאשר אתה נמצא בהווה, מחכה לאיזו שהיא תוכנית בעתיד אך מתוסכל בשל חוויות וזיכרונות לא ממומשות מהעבר.
ידעתי שעלי לתת לדברים פשוט לקרות, מבלי לדחוף, מבלי ללחוץ, כי אם מפעילים לחץ מיותר זה יכול להזיק, כי היקום לא אוהב שמאיצים בו- - -מה שצריך לקרות יקרה.
לא לחשוש שמא הדברים לא יקרו. צריך להאמין- אימון ואמונה הולכים יחד ולכן אם נתאמן ונתרגל נצליח בסוף- להאמין ראשית בעצמנו ואחר כך באחרים.
נכון, בהתחלה זולגת מעט סקפטיות, אך אם באמת משתדלים ויש מודעות האמונה מגיעה. החלטתי להפסיק לשאול את עצמי: נו?מתי זה יקרה?, מתי יזמנו אותי?. פשוט הנחתי את הדברים בצד, שחררתי את הרצון להשפיע, הרפיתי את גופי ואת מחשבותיי. כמו שקראתי על 'חוק המאמץ המזערי', חוק זה מבוסס על תבונת הטבע, שמתפקד בקלות וללא מאמץ ופטור מכל דאגה. שהרי העשב לא מתאמץ לגדול- פרחים אינם מנסים לפרוח, הם פשוט פורחים, כדור הארץ אינו מנסה לסוב על צירו, הוא פשוט מסתובב. זה מה שלקחתי על עצמי, לנהוג כמו הטבע וכאילו לחזק את התובנה הזו.
נתקלתי בשיר של ריטה שמילותיו חכמות כל כך:
יום אחד זה יקרה,
בלי שנרגיש משהו ישתנה.
משהו יירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא, בטוח בעצמו,
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו.
וזה יבוא אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע, יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו.
ואז הבנתי שפשוט אני צריכה להירגע וזה יבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה