כאן ועכשיו או שמא כאן ואך שווא?

הגעתי לגיל שאפשר להתחיל......

להבין ,ליישם ,ליהנות ,לחוות ובכלל לחיות.

כן ,זה קורה כנראה אחרי גיל 40 ++ (גיל בינה),כי בגיל הזה והלאה החיים מתחילים להיות ברורים ומובנים יותר,מבינים שהחיים יפים וקצרים ושיש לנצל אותם עד תום.למרות שיש מרוץ מטורף והישגיות ותחרותיות ,צריך להאט את הקצב להתחיל ליהנות ממה שהשגנו עד כה,אך זה קורה רק למי שנפל לו האסימון ויש לו הארה ותובנה שיש לחיות את הרגע ,ליהנות מההווה ולנצלו מבלי לחשוש לעתיד ומבלי להרהר בעבר.נשמע קשה?ביישום זה אפילו הרבה פחות מעשי ,זה דורש תרגול ועבודה סיזיפית ,אך מי שמשקיע רואה תוצאות.

מיסטיקנים ,הילרים ומתקשרים מזכירים לנו השכם והערב לחיות בכאן ועכשיו בהווה .ובאנגלית הווה   present = מתנה ,כי יש להתייחס לרגע הזה כאל מתנה שקבלנו ואנו שמחים בה,ואם נתמקד ברגע הזה ,הרי לא נחשוב על העבר שממילא אי אפשר לשנותו (רצוי להשתמש בעבר כמקפצה ולא כספה לנוח בה) והעתיד הרי לפנינו והוא תלוי במה שיקרה איתנו היום , עכשיו ! בזה הרגע ממש אנו יוצרים את העתיד שלנו.

לכן אני משתדלת להתרכז וליהנות מהרגע להיות במלא ושלם ,בדברים שאני עושה מהפרט הפשוט והקטן ,כמו אכילת תפוז והנאה מלאה מכל טיפת מיץ מתוקה שהוא מכיל ,עד לדברים גדולים וחשובים כמו בילוי משותף בחיק המשפחה ודברים יומיומיים ,כמו הליכה על שפת הים ,לנשום ולחייך ולהודות ולהעריך, כי זה לא מובן מאליו ,בכלל ,אם נחשוב תמיד כשהמושג "זה לא מובן מאליו "כמעט בכל תחום בחיינו ,הרי שהכול ייראה הרבה יותר מהנה ומספק.

אני באמת משתדלת ,אני עושה יוגה ומדיטציות אך למחשבות יש רצונות ועצמאות משלהן והן נודדות למחוזות שונים ומגוונים ללא שליטה, מדיטציה היא כמו אילוף גור כלבים שנורא רוצה לשעשע אותנו אך תפקידנו לומר לו שזה נחמד אך נעשה זאת אחר כך, כלומר אנו המחליטים.  זה דיי מזכיר לי את אליזבת גילברט בספרה :"לאכול להתפלל לאהוב" ובו היא מספרת על הקשיים שלה למדוט ,כי כל הזמן יש לה ויכוחים עם עצמה בניסיון להכריח את המוח שלה לשבת בשקט ,זו אכן מלחמה  מתמשכת של האגו שרוצה לבדוק בזמן מדיטציה אם הוא עדיין הבוס ,הוא צריך לדעת שיש לו עבודה ושאי אפשר בלעדיו אם הצלחנו להסיח את הדעת מהאגו (הבוס) הוא יוצא ואת מקומו תופסים: הרגש ,הרוח והאהבה.

זאת לא אילוזיה ,אילו  זה  היה .

זה קורה באמת! אל תהיו סקפטיים ,תנו הזדמנות ,תנסו ,וכשזה מצליח זו הרגשה עילאית ,נפלאה הכול עניין של אמונה ואימון .

אנחנו אחראיים אלו מחשבות ייכנסו לראשנו ,כפי שאנו מחליטים מה נאכל לארוחת הבוקר ואלו בגדים נבחר ללבוש,אז עצתי לכם להתחיל בקטן ,כל יום 5-10 דקות של מדיטציה ,שימו מוזיקה נעימה ,שכבו או שבו פשוטי ידיים ורגליים,עיצמו את העיניים ,הרפו את הגוף מהרגליים עד הראש ,

אפשר להוסיף מנטרה ,הום ......שאנטי ....הום או ש......לום .

כל שעולה בראשכם,ואם עולות וצצות מחשבות מטרידות  אל תהדפו אותן בכוח, כי התנגדות מזמינה התנגדות,במקום זאת העלו את המחשבות אל ענן ,בקור רוח בשאנטיות שינדדו למקום רחוק אחר.

עלינו פשוט לשחרר ,לתת לדברים לקרות ,לשבת באפס מאמץ ולנשום נשימות ארוכות וממושכות,

שאיפה נשיפה .......שאיפה נשיפה.......

וכשתקומו(יש סיכוי גדול שתירדמו וזה גם בסדר)תרגישו נינוחים ורגועים ומוכנים לכל משימה.

ועוד אחת קטנה לפני פיזור: ליטוף וטיפול שני פעלים עם אותן אותיות בסדר שונה,אני מאוד ממליצה לטפל בבעל חיים ,חתול ,כלב או כל חיית מחמד אחרת,לנו יש חתולה מדהימה פיצקה שמה,שנהנית מליטופים ומגרגרת בהנאה ,זה סוג של תרפיה למלטף וצורך בסיסי למלוטף.

בכלל אנו הנשים יש לנו מה ללמוד מהחתולות,ההתמתחות ,הגמישות ,האצילות ,ההליכה האיטית ,האכילה במשורה (טוב ,לא כולן...)הניקיון שלהן הן גם עושות מדיטציה הרי איך אפשר להסביר את כל השעות שהן יושבות ברוגע ובשלווה,המחשבה שהכול סובב סביבן והן מנהלות את העולם,כך גם אנו הנשים .לא?